יום שני, 14 במאי 2012

תנו לעובדים להשמיע את קולו של המותג ותרוויחו הרבה יותר מכסף.




הדרישה הגוברת מצד הצרכנים למעורבות של מותגים במדיה חברתית מפעילה לחץ אימתני על חברות ועסקים רבים ומשפיעה על תוכניות התקשורת השיווקית שלהם.  הצרכנים כיום דורשים (גם אם לא אומרים זאת במפורש) רמה גבוהה יותר של מעורבות (engagement) שמאפשרת להם לקבל ערך אמיתי בתוך חווית המותג שלהם והמתבססת באופן חסר תקדים בהיסטוריה של השיווק על אופיו האמיתי והמקורי של המותג. החל מעסקים קטנים ועד חברות ענק, כולם מחפשים יוזמות מדיה חברתית כדי להעניק למותגים שלהם אופי אנושי. 
 

מותגים מסוימים רואים בשינוי הזה כהזדמנות להתקרב לקהל שלהם, בעוד אחרים מתנהגים כאילו הם נתפסו במלכודת עכברים דיגיטלית ומנסים להיחלץ ממנה בגימיקים פרסומיים חביבים (או לא). אבל אין כל ספק שטכנולוגיות המדיה החברתית והדיגיטל בכללן משפיעות וישפיעו לא רק על צרכנים אלא גם על מותגים.

בעוד שמותגים רבים סומכים אך ורק על משרדי הפרסום שלהם כדי שיכתיבו להם את אופן ההתנהגות במדיה החברתית, מצאו מותגים חכמים אחרים הזדמנות במדיה החברתית כדי להעניק לעצמם קול חדש כדי להאניש את עצמם – העובדים שלהם.
יש האומרים שקולם של העובדים אינו רב עוצמה ודרמתי כמו צעקותיהם של המותגים בהם הם מועסקים (בפרסומות למשל) אבל מתברר שקהלי יעד רבים מגיבים באופן מופלא למסרים העדינים של העובדים מאחר והם מהווים בעיניהם את הביטוי האותנטי ביותר של המותג. עבור מותגים רבים, גישה כזו מהווה שינוי משמעותי בהלך הרוח ואופן החשיבה על תקשורת שיווקית.

אבל

לפני שחברה ומותג יכולים לתקשר כמו שצריך החוצה, הם צריכים לתקשר פנימה. חברות ששמות את הפוקוס על כבודם של עובדיהם ומכבדות את תרבותן הארגונית יכולות ליצור מותג עם אופי, עם מטרה ועם סיבה חברתית ותרבותית לקיומו. לדעתי, מותגים צריכים להתחיל לסמוך על קולם של עובדיהם ובהתאמה, מותגים צריכים להיות הרבה יותר חברתיים. .

למרות שעברו כבר מעל 12 שנים מאז פרסומו  של ה ClueTrain Manifesro, חברות רבות עדיין לא מצליחות להאניש את עסקיהן מאחר והתהליך אינו מיידי אלא מחייב עבודה רבה ביצירת תקשורת פנימית בין העובדים, שהינה קריטית ליצירת תקשורת חיצונית אמינה של כל מותג.. הרעיון עדיין קשה לעיכול עבור מותגים רבים אבל הם צריכים לזכור שחברות ועסקים מורכבים קודם כל מאנשים. אנשים אמיתיים. מותגים צריכים להתחיל לנצל את הזדמנות הפז הזו כדי  להעלות את הרלוונטיות ואת ההעדפה למותג שלהם בעולם מטורף שבו המוניטין של אדם או מותג יכולים להיות מושמדים בלחיצת כפתור (או עכבר). קולותיהם, דעותיהם ואופיים של העובדים הם מכרה זהב אבל רק מעט מותגים עושים בו שימוש. וחבל.

בר ה"גאונים" של אפל (Apple’s Genius Bar) הוא אחד הקונספטים הקמעונאים המצליחים ביותר ביצירת יחסי עובד- מותג של של זמנינו. Apple כמותג פשוט הבינו את העניין באופן הכי פשוט:  מיתוגם של העובדים חשוב לא פחות מזה של המוצרים. במילים אחרות, Apple  מחזקת את יחסי הלקוחות עימה באמצעות גישה אנושית של דיאלוג בין אנשים. היא יצרה קטגוריית חובה עבור קמעונאים שבה העובדים נמצאים בחזית המותג, ובונים את יחסי הלקוחות איתם וכך את העדפתם הרגשית למותג. 

K.C.Donoven, CEO בחברת Upwardly Me מציין  שהיתרון של מותגים בהסתמכות והעצמת קולות העובדים שלהם יתבטא בכך שהם יוכלו באופן לגיטימי לבנות את זהות המותג שלהם מסביב לערכיהם של העובדים ולתת להם לשקף ולחזק את תדמית המותג מחוץ לכותלי הארגון. (מכרה זהב כבר אמרתי?).  

מסקנה : אנשים מתחברים לאנשים שאיתם הם חולקים תכונות אופי, ערכים ותחומי עניין. המדיה החברתית מדגימה זאת בצורה מופלאה. מותג שלא ישקיע בתרבותו הפנימית ובעובדיו כשגרירים, מוותר על האנושיות הטמונה בו כמנוע צמיחה רב עוצמה שיכול להעניק לו את החיוניות השמורה רק לבני אדם.

קחו את Zappos כדוגמה. צפו בסרטון הארוך (והשווה כל שנייה) ותבינו על מה אני מדבר כשאני אומר "תרבות ארגונית שמעניקה למותג אופי אנושי אחד, יחיד ומיוחד לו". 
 
 
 
 
 




יום רביעי, 9 במאי 2012

אם אתה רוצה לקבל תשומת לב, תן תשומת לב.













לאור השקת NikeFuelBand  (מד פעילות ואנרגיה שעוקב אחרי מצב הפעילות הגופנית, מדווח על רמות האנרגיה והפעילות ואף מעמיד בהתאם אתגרים יומיים בפני האדם)  חשבתי שיהיה מעניין לדבר על פידבק כמנוע לשינוי התנהגות אנושית (וכמובן הרגלי צריכה). מזוית המבט שלי מדובר שוב, על דיאלוג בסיסי וכנה בין מותגים אנושיים ולבין אנשים כדרך נהדרת ומפוספסת תדיר, ליצירת קשר. 



 קודם כל תכירו את המוצר הזה















זה הניסוי

Hawthorne Effect הוא מושג שנטבע עבור שינוי התנהגותי הנוצר במהלך ניסוי חברתי כתוצאה מהעובדה שהאנשים אותם חוקרים, מודעים לעובדה שיש מי שצופה בהם.  וככה הולך הסיפור : בניסוי לבחינת תפוקת העבודה שנערך ב- 1920 בבית חרושת בשם Hawthorne works ליד שיקגו, ניסו החוקרים להבין אם שינויים בסביבה יכולים להעלות את רמת הפְּרוֹדוּקְטִיבִיּוּת. הם שינוי את עוצמת התאורה, הזיזו תחנות עבודה, הזיזו מכשולים בדרך של העובד לשירותים ומה לא. הם גילו שהתפוקה עלתה בכל המקרים. אבל ירדה לאחר שהניסוי הסתיים. 

זו המסקנה

התוצאות הללו הובילו אותם למסקנה שהשינוי בהתנהגות ובתפוקה נוצר בגלל המצב שבו אנשים נצפו ועצם הידיעה שלהם על הצפייה בהם, הוא הוא זה שגרם לשינוי. מעניין הוא שבתחום המחקר ההתנהגותי יש מושג בשם "demand effect" שבו המשתתפים במחקר מפרשים בעצמם ולעצמם את מטרת הניסוי ולכן, באופן לא מודע משנים את ההתנהגות להם כדי שתתאים לפרשנות האישית שלהם.
הסבר נוסף לעלייה בפרודוקטיביות של העובדים בבית החרושת הוא שאותם עובדים קיבלו לראשונה פידבק על רמת היעילות שלהם בזמן אמת והפידבק הזה גרם לשינוי ועלייה ביעילות. שכמובן נעצרה ברגע שהפידבק חדל להגיע. 

שום דבר בנוגע להתנהגות אנושית אינו פשוט. 

Duncan Watts, סוציולוג ואחד מחוקרי האינטרנט הראשונים הסביר בספר Everything is Obvious (Once You Know the Answer), שאחד האתגרים למדעי החברה הוא שהסברים שונים והאפילו מנוגדים להתנהגות אנושית יכולים לעיתים להיות הגיוניים בו זמנית. דבר זה הופך את ההיגיון הבריא (commonsense) לכלי ניתוח חסר תועלת להתנהגות אנושית או האפשרות לחזות אותה. 

שתפו (אבל באמת לא בכאילו) וישתפו אתכם. והיפך. 

אחד הדברים שמאפיינים חברות ש"הבינו" את המדיה הדיגיטלית באופן אינטואיטיבי הוא זה שהם נטו לחשוף ולשתף את המידע והנתונים שלהם על המשתמשים בפני המשתמשים כדי לעזור למשתמשים אחרים. בהתאמה לכך עלה גם קצב שיתוף הפעולה, האימון והאהדה בין שני הצדדים.

Foursquare  מאפשר לנו לדעת יותר על הרגלי הבילוי שלנו מאשר על הרגלי העבודה שלנו.
Kickstarter מוסר את המידע שלו למשתמשים כדי לעזור להם להשתמש בפלטפורמה בצורה טובה יותר (התובנה שפרויקט שהשיג 30% מימון בדרך כלל משיג את המימון כולו כך שמאמץ רב יותר בתחילת הדרך הוא המפתח היא תובנה יקרת ערך). 

זוהי קריאה נרגשת לחברים יקרים בחברות הנאבקות על תשומת ליבנו,
תראו לנו, תספרו לנו, תעזרו לנו, תעצימו אותנו, תשווקו איתנו ואנחנו נחבב אתכם.
תטווחו אותנו, תעקבו אחרינו, תצוטטו לנו, תסתירו מאיתנו ואנחנו לא. ממש לא.


יום רביעי, 2 במאי 2012

סדנה לגיבוש מותגים שרוצים לפעול בניגוד לסטטוס קוו. (כי אין להם ברירה)


Challenger brands הם קבוצה של מותגים מתחומים שונים שמהותם והתנהגותם כעסק מבוססת על אופיו, אמונתו וערכיו של האדם העומד מאחוריהם או על תרבות ארגונית יייחודית וחזקה של חברה. מותגים אלה מאופיינים ברמה גבוהה ביותר של מיצוב, בידול ונאמנות צרכנים בשל חוסר רצונם המוצהר "לכבוש את העולם" ( בגלל שאין להם כסף גדול שזה יתרון ענק) אלא למצוא לעצמם את חלקת האלוהים שלהם. זאת בעזרת אמונה גדולה בעצמם, במה שהם אוהבים ובדברים מהם אכפת להם. חלקם מוכרים כמו Apple, Ikea, Virgin, Zappos או Axe וחלקם מרתקים לא פחות כמו help, Lush, method, Kulula ועוד

נכון הוא שלא לכל מותג או בעל עסק יש אופי חוצפני של "דוד" והוא יכול לקרוא תגר על הסטטוס קוו (גוליית) אלא שאימוץ חלק ממקורות ההשראה, יישום של כלי החשיבה וצורות הפעולה של מותגים אלה, יכול להוביל למציאת הזדמנויות חדשות שכל עסק (קטן או גדול) מחפש. דבר נוסף שהתגלה לי במהלך הסדנאות האחרונות הוא היכולת של בעלי עסקים מתחומים שונים לתרום לפתרון בעיותיהם של עמיתיהם מתחומים אחרים ע"י העלאת שאלות תמימות ובסיסיות שבעלי הבעיה שכחו לשאול מזמן. 

מה נעשה בסדנא? 
  1. נלמד מהם לשאול שאלות "נאיביות" על הקטגוריה שבה אנו פועלים (מזון, קוסמטיקה, בנקאות, קמעונאות, בריאות  וכו') ולמצוא כך את ההזדמנויות שהמתחרים שלנו לא רואים ולא מחפשים.
  2. נלמד מהם ליצור מפה של הקטגוריה שלנו שתכיל את כל אופני ההתנהגות המקובלים בה (עיצוב מוצרים, צורות פרסום מקובלות, התנהגות צרכנים מקובלת, אופני מכירה מקובלים) ואז למצוא את הנקודות שבהן נוכל לייצר חוויות לקוח חדשות ללא השקעת משאבים מקובלת.  
  3.  נלמד מהם להביט מעבר לגבולות הקטגוריה שלנו אל תחומים אחרים ו"להשאיל" משם חוקי התנהגות ורגשות שמקובלים שם. זאת על מנת ליישם אותם בזו שלנו, ובכך לגרום לצרכן לראות את המותג שלנו באור חדש.
  4. נלמד מהם איך לזהות סוגי מדיה חדשים ולא מקובלים.
  5. נלמד מהם איך להשתמש בתרבות הארגונית שלנו כמסר חזק של מותג המבקש להיתפס כיותר "אנושי" בעיני הצרכן החדש. 
  6. נלמד מהם איך לנסח את מהות המותג שלנו (הסיבה לקיומו ומטרתו) כך שתהווה מדד מדוייק למדידת כל תוצרי התקשורת השיווקית שלנו (פרסומות, יח"צ, קידום מכירות ועוד).
  7. נלמד מהם איך לחפש להביט כיווני צמיחה חדשים עבור המותג שלנו ע"י זיהוי מתחרים חדשים שאינם פועלים בקטגוריה שלנו.

אלה מקצת מהמותגים עליהם נלמד ואת דרכי החשיבה שלהם ניישם בתרגילים וגם עבודת עומק אישית ופרטנית על סוגיות עסקיות, ככל שיאפשר הזמן.

הסדנה בת ארבעה מפגשים תיערך פעם בשבוע בשעות 19:00-21:00 ברחוב חרוץ 12, תל אביב, ליד היכל נוקיה, בסטודיו של הצלם יורם אשהיים. עד 6 משתתפים בסדנה. כמות הפגישות יכולה להשתנות בהתאם לבקשות המשתתפים. להתראות. עופר גולן. 0544565060

מיתוג הוא אופי. לא יופי.


מיתוג. מיתוג מיתוג. איזו מילה נהדרת לשימוש. כה אופנתית וקסומה. ומה היא אומרת? מה זה מיתוג לכל הרוחות? ולא אני לא הולך לספר מה זה מיתוג בגלל שכל אחד תופס מיתוג באופן שונה. וזה בסדר. זה סבבה. זה כמו שאין לי כלום נגד אמונות טפלות. העיקר שזה עוזר לך לישון טוב בלילה או לעבור את החיים.  

ובכל זאת, הערה קטנה. בניגוד לשורש המילה מ.ת.ג המעיד על פעולה מהירה כנגיעה במתג חשמל או בתרגום לאנגלית switch, ("מיתגנו את עצמינו מחדש תוך חודש עם לוגו חדש, פונטים חדשניים, צבעים אופנתיים וסיסמה קליטה יותר") מיתוג הוא תהליך. הוא תהליך שלא נגמר לעולם. מלידת העסק והחברה ועד 120 שנה. מיתוג הוא מים. לא בטון. הוא רוח. לא פלדה. בניגוד לעידן התקשורת הקודם שבו מותגים היו מבצרים חסונים שקשה היה לצרכן להביט מעבר לחומותיהם, ממחיש העידן הדיגיטלי את נזילותו של המיתוג עד רמה של דקות. שינוי בכיוון התפיסה של מותגים ייתכן מהיום להיום, כיום,  וקשה לצפות את כיוונה בהמשך. זה היופי שבעניין. זה הקושי שבו. מותג הוא ישות חיה ונושמת ולא פוחלץ יפיפה, כמקובל לחשוב לעיתים. 

תמיד יש לזכור שלא לעולם חוסן וכמו הרבה נחלים, גם הרבה מותגים זורמים לפח בימים אלה. 

מיתוג כמו אופי, אינו ניתן לשינוי ברגע. כדי שייתפסו אותך באופן שונה יש עליך לעבור תהליך של התבגרות או שינוי מהותי המופגן במעשים לאורך זמן רב. הבטחות כמו "אני אשתנה לטובתך או אני לא מה שחשבת", אינן מחזיקות מים.

מיתוג אמיתי מתבסס על אופי אמיתי וייחודי (אין אדם דומה למשנהו). קשה מאוד לרמות כשמדובר באופי. מיתוג מתבסס אופי רב שכבתי ורב מימדי שלא ניתן לסכם במילה אחת. בכדי לבנות מותג צריך להביט במראה, צריך להביט אחורה להיסטוריה, לשורשים, לסיפורים שבעל פה על הרגע המכונן בו נוצר המותג ומשם לשאוב את כוחו ואת ייחודו. 

מותגים אמיתיים בעלי אופי חד ומדויק אינם נזקקים לחברות מיתוג או משרדי פרסום או יועצי תקשורת על מנת ליצור קשר ויחסים עם אנשים. הם זקוקים להם כדי לתרגם את האופי שלהם לשפה תקשורתית פשוטה יותר, מזמינה יותר ומדוברת יותר אבל לא כדי למצוא את עצמם. זאת מאחר שאף אחד אינו מכיר את המותג או חי את רוחו כמו שבעלי המותג ועובדי הארגון או החברה מכירים.

מיתוג הוא יצירת אופי על בסיס אמת אישית והשקפת עולם יצוקה בסלע. אחרת זו ועדת קישוט אופנתית. 

סדנת המיתוג בניגוד לסטטוס קוו שאני עורך מלמדת כיצד ניתן ליישם תכונות אופי אישיות בחשיבה עצמאית על מיתוג העסק. הסדנה מושתתת על מחקרים של מותגים המוגדרים כ"צ'לנג'ר ברנדס" (Apple, Ikea, Virgin) שהפער בין שאיפותיהם העסקיות למשאביהם העסקיים היה ענק והם נדרשו לחשיבה שונה על מנת להצליח בתחרות. 

בת ארבעה מפגשים נערכת פעם בשבוע בשעות 19:00-21:00 ברחוב חרוץ 12, תל אביב, ליד היכל נוקיה. עד 6 משתתפים בסדנה. כמות הפגישות יכולה להשתנות בהתאם לבקשות המשתתפים. להתראות. עופר גולן.0544565060

יום חמישי, 26 באפריל 2012

אני מאמין ברעיונות גנובים


"It's not where you take things from - It's where you take them to"

Jean-Luc Godard


אני מאמין שרעיונות הם צירופים חדשים של רעיונות ישנים. אני מאמין שכדי לחקות רעיונות של אחרים צריך כשרון אבל רק גאון אמיתי יכול לגנוב רעיונות.  

אני מאמין שמקוריות, כמו שהיא נתפסת עדיין, היא מיתוס מיושן שאבד עליו הקלח בדיוק כמו זה שמתאר את האופן שבו אתנה נולדת מראשו של זאוס כאישה בוגרת ומצוידת בחנית.  



אני מאמין בפוסט מודרניזם הטוען כי ניתן ליצור רעיונות בעלי איכות ומשמעות גבוהים יותר ע"י עמידה על ה"כתפיים"  של רעיונות קודמים כך שמהיתוך ביניהם נוצרת משמעות חדשה. לא צריך כבר להתחיל מאפס.

אני מאמין ב"רמיקס" (Remix) של רעיונות. אני מאמין שה"רמיקס" הזה הוא המבנה התרבותי החדש והשולט של העידן הדיגיטלי. מינגלינג אינסופי של חלקי רעיונות ורעיונות. הרעיון של ה"רמיקס" הולך חזרה בזמן עד לפילוסוף ג'ון לוק במאה ה-17 שהצביע על הדמיון האנושי כמנגנון של "copy&paste", כלומר, שיכפול ושעתוק של תפיסות מציאות קיימות לתוך מבנים חדשים. אני מאמין שרעיונות מורכבים הם צירופים של רעיונות פשוטים. בכדי ליצור את רעיון חד הקרן קח לך סוס והוסף לו קרן. זהו. 

אני מאמין (ויודע מתוך 16 שנות ניסיון ) שכל הרעיונות עובדים כך. אם נהיה לרגע ארכיאולוגים ונחפור בתוך כל רעיון נמצא את מרכיביו הבסיסיים. יצירת רעיונות הינה אותו הדבר, בכיוון ההפוך. 

ג'ונה לרר (Jonah Lehrer) מציג את זה כך בספרו "איך אנחנו מחליטים": "מבחינת תפיסת המוח – רעיונות חדשים הם רק כמה רעיונות ישנים ביחד". סטפן ג'ונסון (Stephan Johnson) בספרו "מאין באים רעיונות טובים"  אומר שיש מספר מוגבל של רעיונות אפשריים בכל זמן נתון. הוא קורא לזה "המרחב האפשרי הקרוב". הצירופים הברורים מאליהם ביותר, הרעיונות הבנאליים ביותר, הפתרונות הקריאטיביים הבנאליים ביותר לבעיה יושבים שם על קצה המרחב האפשרי הקרוב ביותר. 

זו הסיבה מדוע הסבב הראשון של פתרונות קריאטיביים לכל בריף או בעיה מניף רעיונות כל כך זהים מאנשים שונים, שוב ושוב. זו הסיבה לשמה כל כך הרבה רעיונות נראים דומים זה לזה, מעתיקים אחד את השני, באופן מודע או בלתי מודע.(שימו לב לסרט לידת הרעיון המצורף)








 אז איך ניתן ליצור רעיונות טובים יותר? הרעיונות הטובים, החריגים, המסקרנים והמבדלים יותר נמצאים בקצה המרוחק ביותר של "המרחב האפשרי הקרוב". יושבים שם ומחכים למגלי העולם החדש. 



המירשם הבדוק שלי למציאת רעיונות חדשים :

1.    חישפו את עצמכם למגוון הכי רחב שיש של השפעות ותנו למזל להוביל את הדרך.
2.    עיברו את הררי הרעיונות הבנאליים קודם כל ורק אח"כ תגיעו לארץ המובטחת. 

אגב, כאן אני מתפצל מדעתו של מר לרר הנכבד  כפי שמתבטאת בספרו  "Imagine: How creativity works" שטוען שסיעור מוחות אינו עובד.

אני מאמין שהוא עובד מצוין עבור כמה דברים : 

אחד הדברים הוא פריצה של חומת הבנאליות שמציבים הרעיונות הראשוניים, ביחד, כדי לחסוך בזמן. השגת גישה לרעיונות שקיימים בראשם של אנשים רבים, הנחתם על השולחן וערבובם יחד, כך שכמות ולא איכות של רעיונות היא המטרה הראשית של סיעור מוחות טוב. אנשים נוהגים לומר שאין רעיונות רעים בסיעור מוחות. יש! יש הרבה וטוב שכך. זהו בדיוק העניין.

להתנסות בסדנת סיעור מוחות, ניווט מעבר למחוזות הבנאליה וגילוי עולמות חדשים אצלכם בראש, דברו איתי. עופר גולן. 0544565060.

  

יום שני, 23 באפריל 2012

אחד שלא יודע




הכי טוב לא לדעת. לא לדעת שום דבר. כלום. נאדא. Zero. הכי קשה לא לדעת. הכי קשה להתנער ולהיפטר מהידע המוקדם. הוא נדבק אליך כמו קקי ברחוב וגם אחרי שניקית את הסוליה היטב על מדרגות הכניסה לבית הוא עדיין שם, ברוחו ובריחו. 

הידע הזה. יימח שמו וזכרו. הוא זה שנותן את ההרגשה שאתה מלך העולם, שאתה הכי יותר מכולם כי אתה יודע משהו. אתה יודע המון. וברגע הזה בדיוק אתה הופך להיות הנכה הגדול בסביבה. 





הידע הזה, דופק לך את שרירי הרגליים כך שלא תוכל לקפוץ מעבר למה שאתה יודע שהוא בלתי אפשרי. הידע הזה מקצץ לך את הידיים כך שלא תוכל לשחק באש. הידע הזה אוטם לך את האוזניים כדי שלא תוכל לשמוע אחרים. הידע הזה מעוור לך את העיניים כך שלא תראה את הפתרונות הכי פשוטים מתחת לאף.

הכי טוב לא לדעת. להיות נאיבי. להיות קצת טמבל. לשאול שאלות שאחרים ישמעו ויגידו "מאיפה הבאת את השטות הזו?". השטות הזו היא הדלק הרקטי לטיל שייקח אותך רחוק מכוח המשיכה של הידע. של העובדות. של המציאות. השטות הזו היא היתרון הכי גדול של זה שלא יודע. שמאפשר לעצמו להיות חסר ידע. דף לבן. אולי ככה המציאו את הגלגל. 

אחד שלא יודע הוא האחד היצירתי ביותר בסביבה. הוא היחיד שלא מתבוסס בביצת הידע והניסיון. הוא היחיד שיודע לשאול. הוא היחיד שלא מפחד ממה שיגידו עליו כי הוא לא יודע מה יאמרו. הוא היחיד שמסתכל לבעיה בלבן של העין כי הוא לא מפחד ממנה. הוא לא רואה אותה כבעיה אלא כתשובה המחפשת שאלה חדשה. הוא היחיד שיכול לשבור את חוקי המשחק כי הוא לא יודע מה הם היו מלכתחילה. הוא היחיד שיכול לשנות את המשחק ולהחליט שבשעה שכולם משחקים כדורגל על מגרש עם 22 שחקנים הוא יעלה לשם עם מקל סנוקר. למה? כי הוא לא יודע.


הנה תוצאה של כניסת אדם חסר ידע וניסיון לתחום ההמבורגרים. אדם שתמנה למנכ"ל מותג המבורגרים בארה"ב וששאל את חבריו לארגון איך בודקים כוח של מותג. התשובה היתה כמובן קבוצות מיקוד. הכי בטוח הכי אמין. אז זהו שלא. הוא חשב על דרך חדשה לבדוק. קוראים לזה Whopperfreakout ולמותג קוראים Burger King. תיהנו. 


יום שני, 16 באפריל 2012

לי זה לא יקרה. גירסת הדינוזאורים.





יש משבר שקט שמתרחש לו בשנה שנתיים האחרונות.  חלקו רעשני מתוקשר וחלקו שקט אבל הרבה יותר קטלני. כמה מן הטובים ביותר והמבריקים ביותר מהמותגים של הדור הקודם מתים וחלקם האחר עבר או עובר ברגעים אלה לסטטוס "זומבי". מדובר על מותגים בינלאומיים שנחשבו מובילים לנצח כמו קודאק, סירס, DEC, Borders ו- Circuit City וכמה מותגים ישראלים ותיקים שכולנו מכירים ואוהבים (אולי אהבנו בלשון עבר?). רוב החברות הללו עדיין בעסקים מבחינה טכנית, אבל הן נראות כמו הצל של תהילת העבר שלהן.   

איך זה קרה ? איך הפכו אותם מותגים, המאוישים בטובים ובחכמים ובחרוצים שבאנשי המקצוע משליטים בלעדיים בתחומם לזן נכחד (אלה שכבר נעלמו) ולזומבים (אלה שעוד נמצאים בתנועה) תוך פחות מדור ?  אלה לא מותגי דוט קום או מיזמים אופורטוניסטים קלי דעת.  אלה חברות גדולות עם אלפי עובדים והכנסות משמעותיות. ובכל זאת, בתוך זמן קצר יחסית, הם החליק אל פי התהום.  Circuit City הייתה חלק מתבנית הנוף של כל עיר אמריקאית והגבינה עם הבית..ובכן....היא הייתה בכל בית.

סיבת המוות כמו שאומרים בסדרות משטרה אמריקאיות : The Unexpected.
התפתחויות טכנולוגיות שמזעזעות את הסדר הטבעי של היקום שקולות כנגד פגיעת מטאור מהחלל החיצון. הקורבנות היו צריכים לצפות את זה אבל הם היו עסוקים מדי בחקירת ו/או שכפולם של מעשי המתחרים שלהם מכדי להרים מבט פשוט ולראות את הסלע הלוהט יורד מן השמים.

יש כמובן ניואנסים ופרטים שונים לכל מקרה ועם זאת, יש גם נקודות משותפות.  

ראשית, הנידונים למוות לא ממש הבינו את ליבת העסקים שלהם או במילים אחרות, מה הם באמת מציעים לעולם ולצרכנים שלהם.  הם התעוררו כל בוקר ועשו דברים באופן אוטומטי כמו מכונות ענק משומנות מבלי להבין אילו מהפעילויות שלהם חשובות לצרכנים שלהם ואלה מהפעילויות כבר לא רלוונטיות. רובוטים! כתוצאה מכך, תהליך התכנון האסטרטגי שלהם לעתיד היה לינארי ולא כלל גמישות מחשבתית או הטלת ספקות ביסודות הקיום שלהם .

שנית, הנידונים למוות התמקדו אך ורק במתחרים שנראו כמותם ופעלו עסקית, שיווקית, פרסומית ומיתוגית כמותם בקטגוריה. אנשי חברות המחשבים הגדולות ראו את המתחרים שלהם בתערוכות מקצועיות, לבושים כמוהם בחליפות ולא יכלו לדמיין שהלקוחות שלהם, עסקים שצרכו את המוצרים שלהם "לנצח" כבר החלו לסמוך על נערים בסנדלים ומכנסיים קצרים, שלא הופיעו לאותן תערוכות. באותה מידה, משרדי פרסום (תחום קרוב לליבי) לא דמיינו כי התחרות על שיאים חדשים של יצירתיות תגיע מכיוונם של אנשי טכנולוגיה "חנונים" שלא תאמו את הפרופיל המסורתי של אנשי קריאייטיב "משוגעים". וכמובן שקודאק לא יכלה לדמיין עתיד ללא סרט הצילום.

מקורן של נקודות תורפה אלה (Blind Spots) הוא בבניית נרטיב עתידי המניח כי הרצונות ותהליכי קבלת ההחלטות של הצרכן אינם משתנים ואף ניתנים לחיזוי מדויק. עם זאת, פעם אחר פעם, יום אחרי יום, אנחנו כצרכנים מחליפים מותגים רק משום שיש מתחרה חדש שמציע מחירים נמוכים יותר, סגנון מגניב או עדכני יותר, מוצרים נוחים יותר ובכלל, נותן תחושה של בחירה טובה יותר. 

החברות שלא ראו את המטאור מגיע מהשמיים גם העריכו יתר על המידה את נאמנות הלקוחות שלהם. חוקי המשחק החדשים קובעים שמותג מקבל ציון "נחשק" רק אם יש הבדל מהותי בין הצרכנים שאוהבים אותו עד מוות לבין אלה ששונאים אותו בטירוף. רוב המותגים בעולם מעומעמים מבחינת הזהות שלהם ויכולתם לעורר רגש זה או אחר (זאת על מנת להיות שלא לעצבן אף אחד) ולכן רוב הצרכנים בעולם אינו חדורי התלהבות או שנאה יתרה למותג זה או אחר, כלומר אדישים ותמיד יהיו פתוחים להצעות טובות יותר ממתחרה חדש. 

שלישית, חברות אלה ואחרות כמותן תמיד מקשיבות יתר על המידה לפתרונות שמציעים הלקוחות הקיימים שלהן הבעיה עם עצות של לקוחות קיימים היא שהן מספקות תובנות לפתרון בעיות משנה שעברה.  

חברות שמנסות לדמיין עתיד שונה לחלוטין (ולא סביר אולי) צריכות לקחת בחשבון עתיד מורכב שאינו ליניארי באפשרויות שהוא מציג. השאלה הקשה שצריכה להיות על השולחן בזמן התכנון היא "מה הוא הדבר שיכול לצנוח מהשמיים ולסגור לנו את החברה או לתקוע לנו מקל ענק בגלגלים?". על פי ספרו של מייקל לואיס  "The Big Short" שמדבר על ההתרסקות של 2008 אחת הסיבות לעובדה שהאנליסטים הופתעו מהתמוטטות הדיור הייתה שהמודלים שלהם לא אפשרו לדמיין מצב שבו מחירי הדיור יוכלו לרדת.

אין ספק שחברות ומותגים לא יכולים להרשות לעצמם להיות משותקים או פרנואידים באשר לכל התפתחות נוראית שעלולה להתרחש. עם זאת, חשוב שבכל חברה כזו יהיו אנשים שתפקידם יהיה להציג תרחישים לא פופולאריים, תרחישי כפירה בעתיד הורוד שרק יכולים לאתגר את החברה לחפש דרכים יצירתיות יותר ליצירת עתיד חדש עבורה. לדוגמה אפשר לקחת את מחלקת הבקרה של צה"ל או בשמה הרומנטי, " איפכא מסתברא" שתפקידה הוא תמיד להיות פרקליט השטן ולקיים חשיבה כנגד הסטטוס קוו.

סיכום. על מנת לקיים תהליך תכנון אסטרטגי אמיתי, חיוני לחשוב על הגרסה של הקטגוריה שלך למטאור שפוגע בה ולזכור שמה שצפוי רק יפצע אותך אבל מה שלא צפוי, יהרוג אותך. 



דוגמה. Dr. pepper היא חברה שמייצרת משקה קל תוסס ואהוב על האמריקאים החל משנת 1880. שורת האסטרטגיה של קמפיין 2008 שלה הייתה "Drink Dr. pepper. What’s the worst that can happen?". קחו את השורה הזו ותיישמו על כל מותג ותיק שאתם מכירים או על העסק שלכם. בהצלחה.