יום חמישי, 15 בדצמבר 2011

האם האנשים על קיר הפייסבוק הם האנשים מאחורי קיר הפייסבוק?


14 שאלות על הקשר שבין אדם למותג (הפרסונה) שהוא יוצר באמצעות פרופיל הפייסבוק שלו או במילים אחרות, ד"ר ג'קיל או מיסטר הייד

1. האם יכול אדם זר לחוות אותנו כמו שאנחנו דרך דף הפייסבוק שלנו? 2. אולי בגלל זה נקטו במילה "חברים" השאובה מהמציאות, כדי להאניש מערכת יחסים וירטואלית? 3. אולי היא לא וירטואלית ויש בה ממש? 4. האם האופי שלנו, הייחודי לנו, העמוק, רב המימד, רב השכבות ורב האמו, יכול לדחוס את עצמו דרך הטיימליין שלנו ולהציג מצגת מרהיבה ומורכבת של רגשות ורצונות, של שאלות, תהיות וחלומות באמצעות מילים ותמונות? 5. האם יש בקיר הפייסבוק שלנו מספיק מקום כדי לשקף אישיות על כל גווניה וסטיותיה, מצבי רוחה, בשיאה ובשיא עליבותה? 6. האם כמו חברות מסחריות שמנהלות מותגים, אנחנו בוחרים שכבה אחת, חיצונית להציג בוויטרינה של דף הפייסבוק שלנו? 7. אני חכמולוג, אני רגישה, אני רציני, אני מקצועי, אני אמיתי, אני חברתי, אני אכפתניק, אני חשפן. האם הבחירה מודעת? 8. האם יש שיקולי שיווק עצמי כאן? ואם לא, מה בכל זאת עומד מאחורי כל סטטוס? מה דוחף את הסטטוס? 9. בחירת המילים, התמונות, השירים היא אינטואיטיבית? כמו שיחת חולין? 10. האם האיש או אישה שעל הקיר הם האיש או אישר מאחורי הקיר? 11. אם תיקחו את כל החברים שלכם ותנסו לתאר כל אחד ואחת מהם במילה, אחת ויחידה, מה היא תהיה? 12. מי מהחברים שלכם הוא מותג בעיניכם? 13. כזה שאתם מרגישים אליו משהו, טוב או רע, אהבה אהדה או דחייה ותיעוב? 14. האם הייתם רוצים להכיר את האדם על הקיר, באופן אישי? להכיר את המותג הזה שמדבר אליכם כל יום? 

מניסיוני אומר שבניית המותג האנושי על קיר הפייסבוק לאורך זמן היא היא בניית מותג אמיתי בעיני שכן היא מתרחשת 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ללא הפסקה, עם עליות וירידות במכירה. אזי, יש לחברות מסחריות הרבה מה ללמוד מאיתנו, לו היו רוצות ומוותרות על היצר שדוחף אותן "למכור למכור למכור". מצד שני, מצחיק לחשוב שאלו הם אנשים כמונו שיושבים מאחורי המקלדת ומדבבים את המותג כך ש"ידבר" כמונו, יתנהג כמונו, ישתף בעולם שלו כמונו ובכל זאת, מעטים המותגים שהשכילו לבחור לעצמם שגרירים טובים שאופיים זהה לאופי המותג. אולי, ורק אולי, זה בגלל שאין לחברות מסחריות אופי או שהיה ונעלם. יש תקווה, אפשר למצוא אותו אם רק רוצים ומביטים פנימה לתוך תרבות הארגון. אבל זה כבר נושא אחר. שלום.


3 תגובות:

  1. מסכימה עם כל מילה (בעולם הוירטואלי אני מסכימה איתך יותר מאשר במציאות, שמת לב?)

    השבמחק
  2. למה להתייחס לאדם כמותג? למה לא להפריד בין מה שהוא "מוכר" בעסק שלו לבין האני העצמי האמיתי שלו?
    כל אדם הוא אדם הוא אדם. אתה כותב:"האם יש שיקולי שיווק עצמי כאן? ואם לא, מה בכל זאת עומד מאחורי כל סטטוס? מה דוחף את הסטטוס? בחירת המילים, התמונות, השירים היא אינטואיטיבית? כמו שיחת חולין? האם האיש או אישה שעל הקיר הם האיש או אישר מאחורי הקיר?" אני אומרת שמעטים האנשים סביבי בעולם הוירטואלי שפועלים כך. אני יכולה לקחת את כל אלפיים ומשהו החברים שלי בפייסבוק ולמצוא בדיוק 7 אנשים ש"מוכרים" את עצמם ומבצעים שיווק עצמי. האם כשאני מספרת על חיי האישיים, או על מחשבותיי או דוחפת את קוראיי הוירטואלים לקרוא מאמר חשוב, האם אני מבצעת שיווק? או שמא אני חיה חיים אמיתיים כפי שבוודאי הייתי עושה בשיחת חולין עם חבר/ה על כוס קפה בביתי? התשובה היא- בוודאי שהייתי נוהגת אותו הדבר. ראה למשל את המהפכה החברתית. אף אחד לא "מכר" שום דבר. אנשים התקבצו יחדיו והעלו סטטוסים על ימין ועל שמאל בלי להשתייך לשום מחנה, מותג, מקום אלא רק מתוך כאבם הפנימי

    השבמחק
  3. הכל זה שיווק ביו אם תרצי או לא תרצי. בעיני. מה זה כאבם הפנימי אם לא רגש שהוחצן ולפעמים גם יוחצן מתוך כוונה למשמע את האדם מאחוריו. הבחירה של כל אחד מאיתנו בקווי מתאר עבור עצמו היא מיתוג לכל דבר בעיני. וזו לא מילה גסה כפי שמשתמע מדברייך.

    השבמחק