יום ראשון, 30 בדצמבר 2012

הרעיון הנחמד. קווים נחמדים לדמותו הנחמדה.




הנחמד הוא הרעיון שמעלה חיוך של 26 מעלות בזויות הפה ושנמשך בממוצע שנייה ושלושה רגעי שנייה. נחמד. לא מרגיז אף אחד. אין מה לומר. נחמד. (Nicea בפולנית). 

הנחמד הוא חביב הקהל. הוא לא מבקש מכם דבר חוץ מלייק. לא מבקש דעה, כי אין לו דעה. לא מבקש רגש כי אין בו רגש. חוץ מחיבה. חיבה. 

"אני מחבב אותך" כתבתי לילדה בכיתה ה' כי לא ידעתי מהי אהבה. גם הנחמד לא יודע. 

הנחמד יתאים לכל מה שזז. ברצותו יהיה המגש עליו יוגש מסר נגד אונס קטינות וברצותו יעמיס עליו קמפיין פרסום ענקי ליוגורט דל שומן שאתם פשוט חייבים לנסות. הנחמד גר בפרבר נחמד בשם "פרווה" מחוץ לעיר הגדולה. הנחמד הינו אוהב אדם, מאוזן בנפשו, מקפיד על דיאטה מאוזנת ותורם במשרד. 

הרעיון הנחמד נולד עגול. אין בו פינות חדות ואפשר להקפיץ אותו בכיף מסביב לחדר. אפשר גם להוציא אותו ללא חשש מחוץ לחדר ולשחק איתו עם אחרים. לא צריך ללמד איך משחקים איתו. הוא קל משקל, מגעו כמגע העור המלאכותי, והוא מחמיא לכל הבא איתו במגע. הוא נחמד לאללה. 

הנחמד לא נולד לבד. תמיד בשלישייה או חמישייה. של נחמדים. שפשוט בא לחבק ולצבוט בלחי. קוצ'י קוצ'י קוצ'י קו! איזה מתוק. כשהוא יגדל הוא יהיה גאון של אמא. אבל הנחמד לא יגדל לעולם מעבר לביה"ס יסודי. הנחמד יישאר לנצח בכיתה ה'. ובזה כוחו. הוא לא מתיימר להיות מה שהוא לא. הוא נחמד. לכל אחד. יש אפילו כאלה שיגידו שהוא חמוד. וזה המון בשביל הנחמד. חמודי. 

הנחמד לא מבקש מכם הרבה. לא דורש הבנה. הנחמד לא רוצה שתחשבו עליו יותר מדי. קחו אותו ותיהנו.
הנחמד נכנס באוזן אחת, עובר בראש כסוכרזית הנזרקת מקצה אחד של החדר לקצה השני, ויוצא מהאוזן השנייה. אין לו שום רצון להישאר בראש שלכם. להעיק עליו או להכביד. ואולי הנחמד קצת מפחד. מפחד להיכנס לחלק החושב שלכם, לחלק שאי אפשר לעבוד עליו עם גימיקים וקסמים. הנחמד לא אוהב את החלק הזה שבכם. קצת חשוך לו שם. מפחיד וקר. הוא לא אוהב לגור ליד מחשבות כבדות משקל או כאלה עם פינות חדות וניטים ממתכת. 

הנחמד מנוסח במילים יפות. ורודות ובוהקות בטל הבוקר. יש הקוראים להן, סיסמאות. כמה מילים שאומרות הכול ולא אומרות דבר בו זמנית. אבל מעניקות הרגשה עילאית של בריאה. של יצירה. 

אם אתם רוצים לראות את הרעיון הנחמד בסביבתו הטבעית גשו לפרסומות. גשו לקיר הפייסבוק שלכם. שם הוא במיטבו. מתחנחן, מתחנפן, מתלקק ומלקק. מעוטר בתמונות נחמדות, בוהקות של שמש, ים, פרחים, תינוקות ופרפרים. 

אבל

הנחמד יכול להיות פיסת גאונות לו רק תתעלמו ממתיקותו ותקלפו אותה בקולפן ירקות. לפעמים הוא מסתיר בתוכו את הרעיון הנבזי. כמו הסצנה ההיא מ"הנוסע השמיני". אבל זה כבר בפוסט הבא. 


יום ראשון, 23 בדצמבר 2012

רעיון שמתחיל באורגזמה





הוא מגיע ללא הודעה מוקדמת. בום טראח והוא כאן. עושה כניסה גדולה מהחיים. פרוז'קטור נדלק והוא במרכז הבמה. אין לו מתחרים. כולם מתביישים בפינה. והוא, הוא כוכב נולד.

הוא מתחנף. הוא מתלקק. הוא המשיח עם החמור הלבן וכל התפאורה מסביב. הוא הגאולה בעצמה. וגם מביני עניין חשדניים ומנוסים נופלים ברשתו. מתאהבים בו עד כלות הנשמה. חיוך ענק. וכמו אהבה ראשונה הוא לא דורש מחשבה נוספת. זה זה וזהו זה. כימיה אדירה ביניכם. 

והוא מבטיח עולם ומלואו. פוליטיקאי בחסד עליון. עגול. ללא פינות חדות. פרי בשל מעץ הדעת. והוא הויאגרה של האגו שעומד ניצב וראשו בירח. הוא אומר לך שאתה הכי גדול. 

מחזיר לך את הביטחון שאבד במהלך החשיבה. מרענן לך את בתי השחי עם דאודורנט מובחר בניחוח אורן טרופי, מוחה את הזיעה הקרה ומניח מולך קערת תותים ובקבוק צונן של שמפניה. קדימה לחגוג. 

ואז אתה מציג אותו קבל עם ועדה.

מציג אותו כמות שהוא. טרי ורענן עם חבל הטבור שקשור אליך. נוטף מי שפיר. בכורך הילוד. 
והעולם מביט בו או יותר נכון, מביט בך בחיוך של הבנה. 
רק של הבנה ?!

והעולם לא רואה בו מה שאתה רואה. האידיוטים האלה. 
מה הם מבינים. זה לא סתם רעיון אתה אומר להם. 
זה הגלגל. זו האש. זו תיאוריית היחסות של איינשטיין. 
והספקות מבצבצים כמו כתמי עובש על קיר רטוב. וזה עוד לא נגמר. 

פתאום הוא תוקע לך סכין בגב אל מול כולם. "אני לא עם הטמבל הזה" הוא אומר להם. "מה לי ולו. הביא אותי בכוח הנה". ואני בכלל עדיין פג. עובר. זרע. 

ואתה נשאר לבד. באין אונות מדהימה והבנה מדהימה עוד יותר, שהוא צודק. שכל הזיקוקים וכל החצוצרות שליוו את לידתו היו שלך. לא שלו. אין ספק שיש בו משהו. אבל הבלון הזה התנפח למימדי בלון פורח בשעה שהיה צריך להיות בועת סבון. אחת מיני רבות. מיני עוד רעיונות שיתפוצצו במהלך החשיבה. 

 ואתה צובט את עצמך ואותו שוב רק כדי להרגיש את הכאב. שואל אותו שאלות. והוא נותן תשובות חלקיות. מגמגמות. הוא לא קונספט אמיתי. רק מתחזה. מאופר. מתוקתק. עושה קאבר לרעיונות גדולים מהחיים אבל מחרב אותם לחלוטין שכן אין בו דבר חוץ הופעה חיצונית אופנתית ונוצצת. 

היזהרו מכוכבים נולדים.



יום חמישי, 13 בדצמבר 2012

של מי הרעיונות האלה ומאיפה הם באים לעזאזל?



אפלטון היה אחד הפילוסופים הראשונים שדנו ברעיונות. הוא ראה את הרעיונות כממלכה מטא-פיזית שמלאה בצורות שונות של רעיונות ומחשבות ואשר מתקיימת באופן עצמאי ונפרד מאלה מאיתנו שגם חושבים על הרעיונות הללו. 

לטעמי הממלכה הזו קיימת בראשו ונפשו של כל אחד מאיתנו. אכן באופן עצמאי אבל יש בה חרירי הצצה כדי שנוכל להביט פנימה ולדלות חלקי רעיונות או רעיונות שלמים. יש כאלה בינינו בעלי כרטיס כניסה חד פעמי לממלכה, יש כאלה עם חופשי חודשי ויש אלה שעשו רילוקיישן לשם ולא חזרו. 

בסדרת הפוסטים הבאה אנסה להציג חלק מסוגי הרעיונות שמאכלסים את הממלכה הפרטית שלי. אתחיל עם הנחות מכולם. 

המתעלל הסדרתי במילים. 

הרעיון שנולד בחטא מתוך משחק מילים. ילדותי. דביל מושלם. צוחק מהבדיחות של עצמו אבל בדרך כזו שמושכת אותך אליו כמו זרועות דביקות של תמנון. מהפנט באינפנטיליות שלו. הוא לא מדבר אליך אלא להומור של כיתה ג' שיושב בתוכך. מנהל איתו דיאלוג של פלוצים. של גרפצים. חי חי חי. חחחחחחחח....השחקן אונס מילים למחייתו. מילים יפות ותמימות שמוטחות על הקיר. מושפלות לעיתים. נחתכות ונקטמות בראשן או זנבן. ומותכות אחת לשנייה רק כדי ליצור את אפקט "אוי איזה קטע..מבין את הקטע...זה גם וגם???!!!". 

המתעלל הוא נוכל שיוצר אצלך תחושה שברגע אחד הוא בורא לך קונספט של עולם שלם. שמיים וארץ וים וחיות. אלוהים עשה את זה בשבוע אבל המתעלל הנוכל עושה את זה ברגע או שניים של עלאק הארה. אינסטנט. פודינג בטעם וניל. מנה חמה. בייגלה שזוף ומתובל בשומשום ליד צלוחית שמן וחומץ בלסמי אבל בטעם נפט ומלח. 

והוא יוצר תלות. כמו סם. אבל חוקי למהדרין. קל להתמכר אליו. אבל הקריז שהוא מותיר אצלך אחרי שהאפקט הראשוני נעלם קשה מאוד. ואתה לא מבין איך זה קרה שמאיגרא רמה נפלת לבור של קקי. וכולם רואים שאתה שם. ומתייחסים אליך בהתאם. ילד שמשחק בקקי. במשחקי מילים. חלולים. סתמיים. שאין בהם כלום. 

ואחרי שאתה נשבע שלא להתמכר אליו יותר. לקלילות שבו. למיידיות שבו. לאינסטנט שבו אתה מסתכל מסביב לך. עושה רושם שלא מעט אנשים כמוך מכורים אליו. הבן זונה יודע לשווק את עצמו. רק חמם והגש. ברוח התקופה. בוא תהיה פרסומאי בשנייה הוא רומז לך. מפתה. יש עוד המון מילים שם בחוץ ....
הבעיה הכי גדולה של המתעלל הסדרתי במילים היא שהוא רעיון נחות ורדוד. גימיק. חד פעמי. כאמור, מעניק לך תחושת "כל אחד יכול" של התרוממות והיי חביב ללא קשר למציאות. 

רצוי להימנע ממנו ככל האפשר למרות שהדבר קשה שכן הסחורה שלו נוצצת ומסנוורת את העיניים והאינטלקט. אפשר להשתעשע בו אבל לשלוט במשחק כך שלא ישלוט בך ואי אפשר לבנות עליו שיציל את העסק שלכם או להתבסס עליו כמנוע צמיחה עסקי. 

הכניסה לממלכת הרעיונות מכאן

יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

מוצא המותג מן האדם (במיוחד אם הוא יועץ נסיעות ותיירות)

הרצאה בנושא הקשר האבולוציוני שבין אנשים, אותנטיות, תוכן ומיתוג בעידן הדיגיטלי, לא כפי שאתן בכנס התאחדות יועצי נסיעות ותיירות 2013.(אבל די קרוב שהרי אני אוהב לאלתר).


מבוא

מלכים. פעם הם חשבו שרק להם יש את הכוח והאמצעים להשפיע באמצעות מידע. עד המאה השבע עשרה אם החזקת בית דפוס ללא רישיון דינך היה מוות. תוכן יכול לשנות את העולם ומלכים ידעו את זה. גם מותגים. הטכנולוגיה הפכה את העולם לדמוקרטי.

הטכנולוגיה העצימה שתי התנהגויות אנושיות, מערכות יחסים ושיחה. אנחנו חיות חברתיות שמגדירות את עצמן ע"י מערכות היחסים ביניהן. השיחה בין אנשים השתנתה אף היא ורובה הוא החלפת תכנים. החל מסמול טוק ועד תיאוריות פיזיקליות מתקדמות. מותגים שחפצים חיים צריכים להבין את זה.
ממונולוג לדיאלוג. הטכנולוגיה הפכה את העולם לדמוקרטי ושינתה את הדרך בה מותגים ואנשים מתקשרים אחד עם השני.
מיתוג

מהו מותג אם לא הרגש שהוא מעורר כלפיו? מאות אלפי מותגים בעולם ורק מעט מהם מעוררים רגש כלשהוא שמוביל לקנייה. מותגים הם ישויות עסקיות שמונעות מאינטרסים עסקיים. רובם מנסים לבנות מערכות יחסים עם צרכנים על בסיס חברתי ללא הצלחה מכיוון שהם רק מצהירים בכל במה אפשרית עד כמה מוצלחים המוצרים שלהם.

מוצר צריכים, מותג רוצים. מותגים חכמים קטנים וגדולים ((Challenger Brands יצרו מערכות יחסים על בסיס אימון עוד לפני הופעת המדיה הדיגיטלית. אליהם מצטרפים כעת מותגים אחרים ששינו את הגישה לצרכנים ומנצלים את ההזדמנות המופלאה שנתנה להם הטכנולוגיה להיות יותר אנושיים וליצור קשרים יותר חזקים ביניהם לבין לקוחותיהם ואף להפוך אותם למערכות יחסים. ממש יחסים. יחסי אימון.
אנשים

הנשמה של המותג הם האנשים בו. יחסים בין מותג לצרכנים יכולים להיווצר רק בידי האנשים הפועלים ומקיימים את המותג 24/7. הם אלה שלמעשה ממתגים את העסק או החברה, בצלמם, דמותם, אופיים ותרבותם הארגונית. הם חלון הראווה האמיתי של המותג.
אנשים הם הסיפור של המותג. בכל ארגון, קטן או גדול יש סיפורים. סיפורים מקצועיים, סיפורים אנושיים על רגעים קטנים וגדולים בחיי הארגון. הסיפורים הללו אינם שיווקיים. אסור להם להיות כאלה שאחרת יתפסו כדחיפה לקנייה. החוכמה היא למשוך (pull) ולא לדחוף (Push). כמו ביחסים בני אדם.
תוכן
ימי הקנקנים הריקים חולפים. מה שיש בהם, התוכן שלהם, הוא הסיבה הרגשית לקנות אותם. התוכן החדש אינו תוכן שיווקי גרידא. הוא פריפריאלי ונגזר מעולמות התוכן המקיפים את המותג. מותגים שאינם בעלי עולמות תוכן רחבים ניתנים להשוואה ובכך נידונים למוות ביד השוואות המחיר.

תוכן מיצרים באהבה או לא מייצרים בכלל. תוכן אמיתי נוצר רק מתוך מחויבות ואכפתיות למקצוע ולתחום בו הוא נוצר. תוכן שאינו יוצר "חיבור" עם הקורא (Engagement) הוא מזויף ומרגישים את זה. תוכן יכול להיווצר ע"י קולות שונים מתוך ומחוץ לארגון או למותג כל עוד יש הרמוניה בין הקולות. תוכן עשיר יגיע מתוך הקשבה לעולם התכנים של המותג בכל נקודת מגע שלו עם הציבור (דיגיטל ופיזיקל) והשתתפות פעילה בשיח אודותיו ואודות אותם עולמות (החל ממוצרים ועד שירות). תוכן היוצר שיחה מתפתחת הוא כלי רגשי עוצמתי והוא המטבע העובר לסוחר של העידן הדיגיטלי. התוכן הוא זה שיוצק משמעות ומעניק לגיטימציה למותג. 

אותנטיות
מהי אותנטיותאי אפשר לזייף אותה. עם הכמויות האינסופיות של הקשרים החברתיים שיצרה המדיה הדיגיטלית בין אנשים היום, אין למותגים ברירה אלא להחליף את המסרים הכוזבים והמלאכותיים שאותם הם התרגלו לייצר כתוכן שיווקי בתקשורת אמיתית וכנה שבאה מתוך המותג או הארגון ומביעה את תשוקתו לעיסוק ולתחום בו הוא מתקיים. לכן אותנטיות היא מילה נרדפת לאמון, הגביע הקדוש של המותגים בעידן החדש. בניית אמון כמו מערכות יחסים אנושיות, לוקחת זמן וסבלנות, מצריכה יצירתיות ותשומת לב ובעיקר רגישות או אפילו פיתוח אינטליגנציה רגשית מצד ארגונים הבאים במגע יום יומי עם אנשים.

נגמר עידן הבולשיט. מתחיל עידן האותנטיות. אחרי שנים של הלעטת בולשיט גם לאחרון הצרכנים נמאס. והחיפוש המודע או הלא מודע, מתחיל אחרי אותנטיות במותגים.