אחד שלא יודע

הכי טוב לא לדעת. לא לדעת שום דבר. כלום. נאדא. Zero. הכי קשה לא לדעת. הכי קשה להתנער ולהיפטר מהידע המוקדם. הוא נדבק אליך כמו קקי ברחוב וגם אחרי שניקית את הסוליה היטב על מדרגות הכניסה לבית הוא עדיין שם, ברוחו ובריחו. 

הידע הזה. יימח שמו וזכרו. הוא זה שנותן את ההרגשה שאתה מלך העולם, שאתה הכי יותר מכולם כי אתה יודע משהו. אתה יודע המון. וברגע הזה בדיוק אתה הופך להיות הנכה הגדול בסביבה. 

הידע הזה, דופק לך את שרירי הרגליים כך שלא תוכל לקפוץ מעבר למה שאתה יודע שהוא בלתי אפשרי. הידע הזה מקצץ לך את הידיים כך שלא תוכל לשחק באש. הידע הזה אוטם לך את האוזניים כדי שלא תוכל לשמוע אחרים. הידע הזה מעוור לך את העיניים כך שלא תראה את הפתרונות הכי פשוטים מתחת לאף.

הכי טוב לא לדעת. להיות נאיבי. להיות קצת טמבל. לשאול שאלות שאחרים ישמעו ויגידו "מאיפה הבאת את השטות הזו?". השטות הזו היא הדלק הרקטי לטיל שייקח אותך רחוק מכוח המשיכה של הידע. של העובדות. של המציאות. השטות הזו היא היתרון הכי גדול של זה שלא יודע. שמאפשר לעצמו להיות חסר ידע. דף לבן. אולי ככה המציאו את הגלגל. 

אחד שלא יודע הוא האחד היצירתי ביותר בסביבה. הוא היחיד שלא מתבוסס בביצת הידע והניסיון. הוא היחיד שיודע לשאול. הוא היחיד שלא מפחד ממה שיגידו עליו כי הוא לא יודע מה יאמרו. הוא היחיד שמסתכל לבעיה בלבן של העין כי הוא לא מפחד ממנה. הוא לא רואה אותה כבעיה אלא כתשובה המחפשת שאלה חדשה. הוא היחיד שיכול לשבור את חוקי המשחק כי הוא לא יודע מה הם היו מלכתחילה. הוא היחיד שיכול לשנות את המשחק ולהחליט שבשעה שכולם משחקים כדורגל על מגרש עם 22 שחקנים הוא יעלה לשם עם מקל סנוקר. למה? כי הוא לא יודע.

הנה תוצאה של כניסת אדם חסר ידע וניסיון לתחום ההמבורגרים. אדם שתמנה למנכ"ל מותג המבורגרים בארה"ב וששאל את חבריו לארגון איך בודקים כוח של מותג. התשובה היתה כמובן קבוצות מיקוד. הכי בטוח הכי אמין. אז זהו שלא. הוא חשב על דרך חדשה לבדוק. קוראים לזה Whopperfreakout ולמותג קוראים Burger King. תיהנו.