יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

נמאס לי מהבולשיט שלך. יש משהו אחר בתפריט?




כנות. 

אי אפשר לזייף אותה. 
עם הכמויות האינסופיות של הקשרים החברתיים בין אנשים היום, 
אין למותגים ברירה אלא להחליף את ההייפ הכוזב והמלאכותי שאותו הם התרגלו לייצר כתוכן שיווקי (פרסומות וכו') 
בתקשורת אמיתית וכנה. עם כל הסיכונים הכרוכים בה. 
פשוט אין ברירה. 
אחרי שנים של הלעטת בולשיט גם לאחרון הצרכנים נמאס. 
והחיפוש המודע או הלא מודע, מתחיל אחרי כנות.

מותגים חכמים קטנים וגדולים כאחד מגלים ואפילו מתענגים על ההזדמנות המופלאה שנתנה להם הטכנולוגיה להיות יותר אנושיים וליצור קשרים יותר חזקים ביניהם לבין לקוחותיהם ואף להפוך אותם למערכות יחסים. ממש יחסים.

דוגמה נפלאה אפשר לקחת מקלאסיקות הרוק. הן כל כך זכירות משום שהן משדרות את אותה תחושה של כנות. החל מטעויות שנעשו במהלך הקלטות ונשארו על הגרסה הסופית ועד לשירים שנוצרו ברגע של עצבים/אושר/שעמום. בכל מקרה אנחנו כבני אדם יכול להתקשר ולהתחבר רגשית לדברים אמיתיים. דברים מושלמים מצד שני, הם בלתי אפשריים. כי בני אדם אינם מושלמים ולכן החיבור האפשרי היחיד הוא למציאות. 

"Eruption" של ואן היילן, משנת 1978 הוא אחד מהשירים הכי מפורסמים שלא היה אפילו שיר בלידתו.
Eruption החל כסולו פתיחה להופעות של גיטריסט הלהקה אדי ואן היילן. הוא ניגן אותו באולפן במהלך הקלטות ומפיק הלהקה פשוט הקליט אותו והכניס אותו כשיר השני באלבום הבכורה של הלהקה והוא שימש כתצוגת תכלית לכשרונו האדיר של ואן היילן כגיטריסט.  ואן היילן מודה שיש המון טעויות בגירסה הסופית והוא יכול היה לנגן את הקטע בצורה הרבה יותר טובה. 
אבל כאן בדיוק נכנס עניין הכנות. 
המציאות הנקייה מפילטרים. 
זו שאליה כולנו מתחברים.








יום שלישי, 20 בנובמבר 2012

שעת איפוס במאה דולר.



לא חוכמה להקים עסק חדש.

לא חוכמה.

הכל נקי. הכל רענן. טרי. מרשרש. עם זריחה יפה בבקרים.

נותר רק להביט קדימה. לתכנן את העתיד. למצב. למתג. לפנטז. על הנייר.

ולצאת מהדלת ברגל ימין. ואז שמאל. ושוב ימין.



כן חוכמה לעצור עסק חי. נושם ומתנשם.

הכול לוחץ. הכול לחוץ. הכול בתנועה.

ריצה מטורפת שמאלימיןשמאלימיןשמאלימין.

ואולי עצירה קצרה לאיפוס תעזור?
להבין מי נגד מי
מה נגד מה
ובעיקר להבין שוב למה התחלתם את כל הריצה הזו.

שעת איפוס.

אינטנסיבית
חדה
מהירה
זה יכול להיות כמו להיכנס כמו בלנדר קטן
או כמו רעידת אדמה חביבה בהזמנה אישית.

אני אביא את יכולת החשיבה שלי על מיתוג ועל אנשים.
אתם תביאו את יכולת הסיבולת שלכם לקבל ביקורת בונה.

על שעת איפוס, עם  קפה או בירה, תתנו בבקשה 100$ לא כולל מע"מ.
מה שתיקחו ממנה כבר תלוי בכם.
ביי.

יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

אל תהיו מותג של Copy & Paste



 








הכי קל להיות נינוח.

להתרווח בתוך המגרה שלכם. בתוך הקטגוריה שלכם.

הכי קל זה קל להפסיק לדחוף את דפנות המגרה שסוגרת עליכם.

המגרה שמגדירה אתכם.

אינסטלאטורים.
עורכי דין.
מוזיקאים.
במאים.
רופאי שיניים.
סוכני נסיעות.

והכי קל זה לעשות את מה שעשיתם בשנה שעברה.
כי אז זה עבד מצוין.

אז Copy&Paste
 
והכי קשה זה להטיל ספק בכל דבר. לשאול שאלות  טיפשיות בכל יום.
הכי קשה זה להתחיל כל יום עם נייר ריק. טאבולה ראסה. חלק כמו תחת של תינוק. 
הכי קשה זה לא להיות מוגדר. ככה באויר. נזיל. גמיש. סקרן. זורם. 
 
יש אנשים, עסקים, חברות ומותגים שתמיד חושבים על דרכים חדשות קדימה. למעלה. ימינה.ממציאים את עצמם.
 ויש כאלה שתמיד רוצים לחזור על עצמם.

אז הם עושים Copy&Paste

לאלה שחוזרים על עצמם יש חיים קלים עד שיום אחד הם מתעוררים והעסק שלהם כבר לא שם.
והחיים הקלים יוחלפו בחיים קשים.
ויש אלה שימשיכו לדחוף את דפנות המגרה. אולי לצאת ממנה? אולי להמציא מגרה חדשה?  
בשבילם אף פעם לא יהיו חיים קלים.
הם אף פעם לא יתגלגלו במורד הר ההצלחה.
אבל מצד שני, הם אף פעם לא יתעוררו ויגלו שהעסק שלהם נעלם. .
 
אל תעמדו במקום לעולם.

נסו לפתוח את המגרה בה אתם חיים כל יום ולהציץ החוצה.

יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

מותג בונים עם הראש בקיר



כמו הראש לקיר

כמו טיל לירח

כמו עכבר לגבינה

כמו כדור לראש

כמו ההרואין לווריד

כמו אש לקוצים

כמו מקלות לתופים

כמו וויסקי לאלכוהוליסט

כמו שורשים לעץ

כמו לבה להר געש

כמו מהירות לאור

כמו לשון של זיקית

כמו בשר מדמם לנמר

כמו אייל מגח בקיר
כמו סלמון במסעו
כמו מוזיקה לאוזן
כמו לב דופק

כמו סיבוב כדור הארץ

כמו חור מנעול למציצן

כמו אסיר לחופש,
כמו עינוי סיני

כמו גלים לגולש
כמו ניקוטין לדם

כמו צמא במדבר
כמו רוח למפרש

כמו אוהב לנאהב.

אוזניים אטומות
עיניים עצומות
הלב פתוח

דוחפים את האבן במעלה ההר

כנגד כל הסיכויים.
ככה אני בונה מותגים.