יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

נמאס לי מהבולשיט שלך. יש משהו אחר בתפריט?




כנות. 

אי אפשר לזייף אותה. 
עם הכמויות האינסופיות של הקשרים החברתיים בין אנשים היום, 
אין למותגים ברירה אלא להחליף את ההייפ הכוזב והמלאכותי שאותו הם התרגלו לייצר כתוכן שיווקי (פרסומות וכו') 
בתקשורת אמיתית וכנה. עם כל הסיכונים הכרוכים בה. 
פשוט אין ברירה. 
אחרי שנים של הלעטת בולשיט גם לאחרון הצרכנים נמאס. 
והחיפוש המודע או הלא מודע, מתחיל אחרי כנות.

מותגים חכמים קטנים וגדולים כאחד מגלים ואפילו מתענגים על ההזדמנות המופלאה שנתנה להם הטכנולוגיה להיות יותר אנושיים וליצור קשרים יותר חזקים ביניהם לבין לקוחותיהם ואף להפוך אותם למערכות יחסים. ממש יחסים.

דוגמה נפלאה אפשר לקחת מקלאסיקות הרוק. הן כל כך זכירות משום שהן משדרות את אותה תחושה של כנות. החל מטעויות שנעשו במהלך הקלטות ונשארו על הגרסה הסופית ועד לשירים שנוצרו ברגע של עצבים/אושר/שעמום. בכל מקרה אנחנו כבני אדם יכול להתקשר ולהתחבר רגשית לדברים אמיתיים. דברים מושלמים מצד שני, הם בלתי אפשריים. כי בני אדם אינם מושלמים ולכן החיבור האפשרי היחיד הוא למציאות. 

"Eruption" של ואן היילן, משנת 1978 הוא אחד מהשירים הכי מפורסמים שלא היה אפילו שיר בלידתו.
Eruption החל כסולו פתיחה להופעות של גיטריסט הלהקה אדי ואן היילן. הוא ניגן אותו באולפן במהלך הקלטות ומפיק הלהקה פשוט הקליט אותו והכניס אותו כשיר השני באלבום הבכורה של הלהקה והוא שימש כתצוגת תכלית לכשרונו האדיר של ואן היילן כגיטריסט.  ואן היילן מודה שיש המון טעויות בגירסה הסופית והוא יכול היה לנגן את הקטע בצורה הרבה יותר טובה. 
אבל כאן בדיוק נכנס עניין הכנות. 
המציאות הנקייה מפילטרים. 
זו שאליה כולנו מתחברים.








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה