יום רביעי, 16 במאי 2012

אין עצוב יותר מחקיין עלוב.




מתי יש לכם מותג אותנטי ומקורי ביד? מתי אתם יודע שכולם יודעים מי אתם, מה אתם, איך אתם, מה לצפות מכם. אתם יודעים את זה כשמחקים אתכם.  אז אתם יודעים שיש לכם מותג ביד. לוקחים את הלבוש שלכם (לוגו, צבעים, פונטים, עיצוב אריזות ונקודות מכירה) לוקחים את ההתנהגות התקשורתית שלכם (החוויה בנקודת המכירה שלך, החוויה מהפרסומות שלך או מכל התנהגות תקשורתית שיווקית אחרת), לוקחים את האופי והשקפת העולם שלכם (בהנחה יש לך כאלה אבל זה בסדר, לרוב המותגים שאני מכיר אין אופי וזו בדיוק הנקודה של הפוסט הזה) ומחקים אותם. 






אלא שבניגוד ללוגואים, פונטים או מה שמוגדר כ"שפת המותג", אופי אינו בר חיקוי. נאדא. כל השאר אפשר לחקות ואף להתעלות על המקור. אופי, כמו בכל תחום, ממוזיקה ועד פוליטיקה, מפריד בין מנהיגים למונהגים. בין  נחשון לבין העם המחכה לראות מי יקפוץ ראשון לשביל שנפתח בים סוף.  

אותנטיות היא עניין של אופי. וכל אחד מהבחינה הזו, הוא מקורי. אחד ומיוחד. אלביס פרסלי, מיק ג'אגר, אייל שני וטל פרידמן, כולם בחרו להפגין את האופי שלהם. לתת לו למתג אותם. לכל אחד יש אופי שמגדיר אותו בדיוק והוא יכול לשמוע עליו מחברים שלו. הם יודעים. הם יודעים לפרט בדיוק מיהוא ומה הוא. לטוב ולרע. כשמדובר בחברות ומותגים, יש ואקום גדול. רובם נראים אותו הדבר, מתנהגים אותו הדבר. שטנצים! שיבוטים שיווקיים למהדרין עם כמה יוצאי דופן כמו virgin, Hells pizza, Lush, Tbox, Kulula, Miller ועוד. 

והשאלה היא למה.

אין לי תשובה. אולי פחד במה. יכול להיות שפחד במה. או עצלנות או חוסר בטחון. אני רק יודע שאותנטיות היא לא עניין בר חיקוי. ולא יעזור בית דין של מעלה או מעצב מוכשר של מטה. אותנטיות היא הנכונות להפסיק לדבר. פשוט להפסיק לדבר אלא רק לעשות. מה לעשות? לעשות את מה שהאופי שלכם אומר. לעשות את זה לבד. בלי להסתכל על התחרות שלכם. בלי לתת לה להכתיב לכם מי אתם או לתת לה להגדיר מי אתם. תגדירו לבד. 

נסו להטמיע את האופי שלכם בכל פן של התקשורת השיווקית שלכם. זה לא קל. זה מוזר. אבל בסופו של דבר, ככה יווצר הבידול המיוחל מהעדר סביב. כך תיווצר העדפה. ככה נוצרים יחסים בין בני אדם לבני אדם ובין בני אדם למותגים עם אופי. 

ברגע שתמותגו (יתפסו אתכם) כאותנטיים בגלל שאתם מה שאתם עושים ולא בגלל מה שאתם אומרים, לא יוכלו לחקות אתכם. כמו את ג'קי צ'אן, שמבצע לבד את הפעלולים שלו. גם אם זה עלול להרוג אותו. זו מחוייבות שרק הדבר האמיתי לוקח. 



מתי אתם יודעים שאין לכם מותג ביד? כשאף אחד לא מחקה אתכם. אף אחד לא שם לב אליכם כי אולי, אין למה לשים לב. אין שום פן שלכם שמישהו רוצה לחקות. אולי כי אתם חקיינים בעצמכם?


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה