היה היה בשנת 1722
בחג
הפסחא של שנת 1722 הגיע בחור הולנדי בשם יאקוב רוגבן לאי באוקיינוס השקט. הוא מצא אי
שעל פי תיאורו דמה למדבר ואלו דבריו:
"ממרחק חשבנו שאדמת אי הפסחא האמור היא חולית. העשב היבש, הקש והצמחייה
החרוכה נראו לנו כמו חול... קראתי לאי "אי הפסחא" על זה שגיליתי אותו
ביום שבו חל חג הפסחא."
עכשיו
נחזור בזמן לשנת 400 לספירה. ליום בו הגיעו סירות קאנו ענקיות עם ח'ברה מהיבשת והודו לאלים כי מצאו טוב ואלו הנתונים: אי מכוסה צמחייה ועצים. מים בשפע. אקלים נהדר. מתאים
לאוכלוסיה של 3,000 איש. יאללה הם אמרו לעצמם, אפשר להפסיק לחיות כמו בהישרדות,
לנצל את המשאבים כאן ולהתחיל לשגשג לנו בכיף. לנצח.
מה
נשאר מכל זה?
200
פסלי ענק בני 80 טון כל אחד בעלי שיעור קומה שנע מארבעה עד 21 מטר.
למה זה קרה?
ההסבר שמציעים
החוקרים הוא שהמתיישבים כילו את כל המשאבים הטבעיים על האי לטובת הובלת פסלי האלים
שלהם לקו החוף. יש יותר מ-700 פסלים לא גמורים. המתיישבים המשיכו לבנות אותם
עד שנפל העץ האחרון.
חזרה לשנת 2012
עכשיו תחשבו על
עודף החברות והמותגים בעולם שמטמיעים בתרבות שלנו את צריכת היתר הקדושה. חברות שמזמן כבר
לא מייצרות דברים שאנחנו צריכים. אלא רק דברים שאנחנו רוצים. אם אנחנו לא רוצים לגמור כמו החברים באיי הפסחא, ולחזור להישרדות בגרסת המציאות, לדעתי, האיזון התודעתי לפחות החל לחזור אצל הצרכן
הישראלי בקיץ האחרון.
תוצאות מחקר של
Havas
media\meaningful brand study מראות
שפחות מ 20% מהמותגים מעניקים לאנשים משהו משמעותי. המחקר גם מספר שלאנשים לא אכפת
עם 70% מהמותגים ייעלמו.)
למה לא אכפת לאנשים אם 70% מהמותגים ייעלמו?
המחקר מצביע על
העובדה שזהו לא ריבוי המותגים והבחירה או סיבות כמו מדיה חברתית, ערוצי מדיה
מרובים, אלא שאלו הם האנשים עצמם שהשתנו. זוהי תגובת נגד לתרבות הצריכה של
ה"חדש" וה"אופנתי". החוקרים מאמינים שאנשים מחפשים משמעות עמוקה
יותר מעבר לצריכה טהורה. מעבר למחקר המדעי אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש תשובה
משלו לשאלה "למה". אז מה עושים? מה עושים מותגים ומה עושות חברות כדי
לשרוד את תגובת הנגד הזו. איך הם מפסיקים לייצר אנשים שרוצים דברים ומתחילים (או
חוזרים) לייצר דברים בעלי משמעות וערך.
לא כל אחד יכול
לייצר. כל אחד יכול לשווק/למתג.
פעם לפני המון
שנים היה יצרן גאון של כלי קשת ( בשמם האחר, כינורות וכלי מיתר) בשם אנטוניו
סטרדיוורי. הסדנא של סטרדיוורי יצרה את כלי הקשת הטובים ביותר בכל הזמנים אבל
כשהירושה עברה לבנו, אשר עבד לצידו בכל אותם שנים, היא נסגרה אחרי 20 שנה. מסתבר
שסטרדיוורי לא ידע איך ללמד את ג'וניור להיות גאון. השיווק מת עם היצרן כי
גם המוחות הגאונים ביותר לא יכולים לרמות את המוות (ראו גם את מורשתו של וולט
דיסני).
מיתוג היה ההמצאה
שניסתה לפצות על היעדר היצרן. (ראה לדוגמה את הנרי פורד) אבל למרות 100 שנות
מותגים אנחנו עדיין מאוד מפוקסים על הייצרן.
"כאשר
המייסד עדיין בחיים אנשים מכבדים את המותג בדרך שלא חוזרת על עצמה אחרי שהמושכות
נמסרים למישהו אחר" (entrepreneur
magazine אפריל 2012). תחשבו על סטיב ג'ובס.
בנוסף, גם לא נראה
שליצרנים עצמם אכפת מ"מיתוג".\
"אני לא
מאמין במותגים. אנשים קונים את המוצרים שלנו ולא את החברה שלנו. אתה טוב רק כמו
המוצר האחרון שלך. (ג'יימס דייסון).
אבל.....ברגע
שהיצרן, האדם ורוח המפקד באמת נעלמים, מי מחליף אותם? מסתבר שרוב החברות מעדיפות
שבראשן יעמדו אנשי עסקים וכלכלה כי הם למדו איך לקבל החלטות מחושבות ובטוחות
שיובילו להגדלת הרווחים, בכל מחיר (כלומר עם מינימום השקעה ומקסימום תוצאה).
אבל האנשים היקרים (תרתי משמע) הללו אוהבים את השיווק הלא נכון. הם חסידי השיווק
הנוסחתי שממשיך את ייצור האנשים שרוצים דברים. השיווק שמסתמך על כוח וכמות, השיווק
שמסתמך על רווחים מהירים, שיווק של רואי חשבון.
" 51%מהמנכ"לים בשנת 2012 הם בעלי רקע עסקי".
(Robert
half\hendricks & struggles)
שיווק אמיתי מתחיל
אצל הצרכן. שיווק אמיתי פועל על בסיס סבלנות ולאורך זמן. שיווק אמיתי משתמש בכל
המשאבים לרשות החברה, כולל האנשים שמייצרים בפועל את המוצרים. שיווק אמיתי מבוסס
על חדשנות ויצירתיות, על אמת מוצרית ועל משמעות תרבותית וחברתית.
אז מה באמת יודעים
המשווקים כיום על ייצור הדברים/המוצרים שהם משווקים?
"אתם המהרסים
של כל הדברים הטובים" (ביל היקס על משווקים- שווה צפייה)
המשך יותר אופטימי
יבוא.......
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה