אחת הבעיות של מותגים בעולם החדש הייתה פעם היתרון הגדול ביותר שלהם. אני מתכוון לאופן שבו יכול היה הצרכן לקטלג אותם אצלו בראש במילה אחת (אנשי מקצוע מכנים אותה "מיצוב" מלשון "מה המצב אחי? סבבה. מה העניינים אצלך? סוחבים". מילה אחת ראבאק. זה מותג אופטימי. זה יוקרתי. זה עממי. זה משתלם. זה סבבה. זה מרענן. זה צעיר.
זה חארטה.
אז המדיה החברתית מגרה את בלוטות הכסף אצלם והם רוצים להיות חברים שלנו. טוב. אני לפחות, לא יכול לצמצם את האופי של החברים הטובים שלי למילה אחת. בכלל, אי אפשר לעשות רדוקציה לאופי. (טוב, זה לא נכון. בפוליטיקה זה מתבצע בכל שנת בחירות אבל מי רוצה להיות חבר של פוליטיקאי?)
אנחנו הרבה יותר מורכבים ממילה אחת. אנחנו מלאים סתירות כרימון. אנחנו משנים דעה. אנחנו משתנים עם הגיל. אנחנו מתפתחים. מצבי הרוח שלנו כלולב ביום גשם
והנה התובנה שלי.
נהוג לומר שאפשר לדעת המון על בנאדם לפי הפלייליסט בנגן המוזיקה שלו. פעם זה היה קיר התקליטים בחדר.
תציצו בזה שלכם. תחשבו שאתם רואים את רשימת השירים והאמנים בפעם הראשונה. מה ניתן ללמוד ממנה עליכם. אני מניח, שאלוהים ישמור, שיש לכם יותר משיר אחד שם או יותר מאמן אחד או יותר מסגנון מוזיקלי אחד.
והם? מה מכילה רשימת השירים של פלאפון? של תנובה? של רמי לוי? של מחסני חשמל? של דיסקונט? של רנואר? של שופרסל?
מעניין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה